לב הרכב. הופך אנרגיה כימית (דלק) לתנועה מכנית באמצעות בעירה בתוך צילינדרים. בוכנות נעות, גל ארכובה מסתובב, והכוח מועבר לגלגלים דרך תיבת ההילוכים.

משאבת הדלק שואבת מהמיכל, מזרימה דרך מסנן אל מסילת הדלק, ומשם המזרקים (אינג'קטורים) מרססים דלק בלחץ גבוה ישירות לצילינדרים. הכול מבוקר על ידי ה-ECU.

נוזל קירור (מים+אנטיפריז) סובב במנוע, סופג חום, עובר דרך הרדיאטור (מקורר על ידי מאוורר), וחוזר למנוע. התרמוסטט שומר על טמפ' אופטימלית — בדרך כלל 90°C.

המצבר נותן את מתח ההתנעה (12V), והאלטרנטור (סוג של גנרטור) טוען אותו בחזרה בזמן שהמנוע עובד. המתח התקין: 13.5–14.5 וולט במנוע פועל.

גז קירור (בדרך כלל R134a או R1234yf) נדחס על ידי המדחס, עובר דרך המעבה (בחזית הרכב) שם הוא מתקרר, ואז דרך המאייד (בתוך תא הנוסעים) שם הוא מקרר את האוויר.

מעבירה את כוח המנוע לגלגלים ביחס הנכון. בגיר אוטומטי יש סולנואידים (שסתומים חשמליים), נוזל הידראולי, ולוח בקרה ממוחשב (TCU). תקלות קשורות לרוב בחיווט, לחץ נוזל, או נוזל ישן.

קליפרים לוחצים רפידות על דיסקים ליצירת חיכוך. ברכבים מודרניים יש בלם חניה חשמלי (EPB) במקום ידית מכנית. המערכת כוללת חיישני שחיקה ומנועים חשמליים קטנים בכל קליפר אחורי.

מצלמות, רדארים וחיישני אולטרסאונד שפועלים יחד: בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת נתיב, בלימת חירום אוטונומית, התראת שטח מת. אחרי החלפת שמשה או תאונה — חייבים כיול (Calibration).